זהו סיפורם המופלא של הזוג סול ומקס שגיא.
בתחילת שנות השישים סול ומקס החליטו לעשות עלייה לישראל ממרוקו. מקס היה איש עסקים מאוד אמיד ולכן החליטו להתמקם בבית יוקרתי בתל גנים שברמת גן. בנוסף, החליט מקס לרכוש נכסי נדלן באזור המרכז.
מקס היה ידוע כאחד שנסחף לרעיונותיו והחליט להקים פרויקט מאוד גדול יחד עם עיריית הרצליה. הפרויקט התפרס על 20 דונם בחוף הרצליה בין המלונות אכדיה והשרון. התכנון היה להקים מרינה, ובכדי לממן את הוצאות הפרויקט, שכללו בניית מזח ורכישת יאכטות וסירות, הוא החליט למכור את כל רכושו, בין היתר גם את ביתו.
יום אחד ממש לפני השלמת הפרויקט, סערה גדולה פקדה את החוף והרסה את המזח וסחפה את כל הסירות ללב הים. כל רכושו של מקס אבד. מקורביו של מקס שהעידו עליו כגבר חסון פיזית ונפשית, בעל כריזמה וחוש הומר יוצאי דופן, טענו שלא נשבר למרות הקושי הכבד. לאחר המשבר הגדול, התחיל לעסוק בהובלות בשר לכלכלת משפחתו.
בעשרים ושתיים אלף הלירות האחרונות ששרדו בחשבונם, קנו הזוג משק במושב גנות.
מקס לא הפסיק לחלום לרגע. והחליט להקים במשק בית ספר לרכיבה ומסעדה. אשתו סול הייתה ידועה כשבשלנית מדהימה ובזכות אהבתו הגדולה אליה בחר לקרוא למקום שפתחו "קאסה דל סול" (הבית של סול).
מהשארית הכסף האחרון קנה מקס צריפי מעברות שפורקו יחד עם אדני רכבת משומשים ב-2500 לירות. כך בנו יחד את בית מגוריהם, בית הספר לרכיבה ומסעדה.
הימים חלפו והשמועה על קיומה של מסעדת קאסה דל סול עברה מפה לאוזן. מקום קסום, שלמרות מיקומו בתקופה ההיא שהיה נראה כמו סוף העולם, הפך להיות מקום מפגש קבוע של אנשי צבא, פוליטיקאים יחד עם כל האנשים מפורסמים באותה תקופה.
עבור הזוג שחווה משבר כלכלי מערער זו הייתה הצלחה מסחררת! גברת סול המשיכה לטפל במסירות במטבח ובמסעדה, ומקס דאג לחוות הסוסים ובעיקר לאווירה של אורחי המקום.
לקראת שנות ה-90 המקום שמש גם כגן אירועים.